התנועה בסייגון, וייטנאם - איך לחצות כביש בוייטנאם

אחת האטרקציות התיירותיות של וייטנאם היא התנועה של המכוניות והקטנועים. זה די מדהים להתבונן אבל פחות כייף מתי שצריך לחצות את הכביש בתור הולך רגל. אתה יכול לצפות בוודאו הבא שצלמתי במרכז סייגון ואז להבין למה זה מהווה בעייה לתייר. הבעייה היא, כמובן, חמורה יותר בערים הגדולות של וייטנאם, כמו סייגון.
בעמוד זה, אני אנסה לעזור לך עם זה כי כבר חציתי כבישים מספר פעמים בוייטנאם ויש לי נסיון.

באופן מעשי, בוייטנאם, לרכבים יש זכות קדימה על הולכי רגל. זהו קונצפט שקשה לאנשים מערבים לקבל.
בתור הולך רגל, יש לך אותו סטטוס כמו לציפור. כלי הרכב מצפים ממך ״לעוף״ לפני הרגע שהם מגיעים לנקודה שלך. כלי רכב לא אוהבים לעצור או להאט בוייטנאם.
בגדול, אתה פשוט חוצה את הכביש (גם כשיש תנועה) והמכוניות והקטנועים אמורים לעקוף אותך (בתקווה).
אין רמזורים בכל צומת וגם כאשר יש, ולך הולך הרגל אור ירוק, עדיין תהיה תנועת מכוניות מכוונים שונים. אתה צריך להתרגל לרעיון שאתה מוקף ברכבים מתי שאתה חוצה.
הבט בהתנהגות של המקומיים מתי שהם חוצים (עוד יותר טוב, התחבא לידם וחצה הכביש איתם). אתה תבחין שאפילו הם, מחכים למצב מתאים כדי לחצות.
מכוניות הן יותר מסוכנות מקטנועים, השתדל לא להתעסק איתן.
למרות הבלגן הכללי, התנועה זורמת במהירות די קבועה וצפוייה, אין מרוצים בכבישים כמו בישראל. השתדל להיות צפוי לנהגים, השתדל לא לרוץ.
קטנוע צריך להחליט תוך שברירי שנייה אם לעקוף אותך מלפניך או מאחוריך. אתה יכול לסמן לנהג מהיכן אתה רוצה שהוא יעקוף אותך.
אתה צריך להתרגל לרעיון שאתה מאבד שליטה מתי שאתה חוצה כביש בוייטנאם, אתה תלוי ביכולות נהיגה של הרוכבים והנהגים.
הדרך הטובה ביותר לחצות כביש בוייטנאם היא על קטנוע
הזהר במיוחד מתיירים על קטנוע. לרבים מהם אין ניסיון רכיבה + הם לוקחים את הנהיגה ״ללא כללים״ צעד קדימה.
אין שום סיכוי שתלמד לחצות כביש בוייטנאם רק מקריאת עמוד זה, זה כמו לנסות ללמוד שחייה בהתכתבות. אתה צריך להגיע לסייגון ולהתנסות.

כמה מחשבות פילוסופיות על התנועה בוייטנאם :

מדובר בקונספט מאד מעניין. אנחנו, במדינות המערב, רגילים שהאדם עומד במרכז, שהאדם הוא האלמנט הכי חשוב בחברה. בתור שכזה, יש ליחיד זכויות בסיסיות כמו למשל לחצות כביש בבטחה ובשלווה. באים הוייטנאמים וכאילו אומרים : לא, הדבר החשוב ביותר הוא שהתנועה תזרום. הקבוצה היא בדבר החשוב, לא היחיד. אם הולך-רגל רוצה לחצות את הכביש, אז שיסתדר איכשהו. זה נראה כמו קונספט קומוניסטי.
יתכן שיש בזה מן הקומוניזם, אך אני ראיתי את אותה התנהגות של התנועה גם בקולומביה, בדרום אמריקה והם לא קומוניסטים שם. זה נראה יותר כהתנהגות של מדינות עולם שלישי. המסר המועבר לחברה הוא זה : אני מכונית ואני יותר חזק ממך, לכן סור מדרכי. זה חק הג׳ונגל, אין הגנה לחלשים.

הצד החיובי של התנועה בוייטנאם

אני מוכרח להודות שישנן כמה יתרונות לצורה שבה מתנהלת התנועה בוייטנאם :

כמעט ואין פקקי תנועה (ולמה שיהיו, הרי המכוניות לא עוצרות)
גם עבור הולך הרגל, הכל מהיר יותר, אין צורך להמתין לאור ירוק לפני לחצות.

הצד השלילי של התנועה בוייטנאם

יש הרבה:

בתור הולך רגל, אתה אף פעם לא מרגיש בטוח בחציית כביש, יש כלי רכב שנוסעים כמה סנטימטרים ממך. גם על המדרכה אתה לא בטוח כי ישנם קטנועים שנוסעים על המדרכות.
אי אפשר להתהלך ברחוב ולשמוע מוזיקה באוזניות כי צריך להיות דרוך למקרי סכנה כמו למשל אופנוע מאחוריך.
כמעט ולא נראים בסייגון : אנשים זקנים, ילדים ואנשים עיוורים. קשה לדמיין אותם חוצים כביש בבטחה.
יש המון קטנועים בכבישים (כי יש להם חיים קלים וטובים), הזהום אוויר גבוה ואנשים מסוימים צריכים לשים מסיכה על הפנים.
אם נפגעת ע״י כלי רכב בזמן חציית כביש, החוק לא יהיה לצדך. קשה לטעון שמכונית אשמה כאשר ההתנהלות הנורמלית היא שהן לא עוצרות, גם לא לפני מעבר חצייה.
באופן אישי, לא ראיתי אף פעם תאונת דרכים חמורה בסייגון, אבל הסטטיסטיקה אומרת אחרת. ראה בוויקיפדיה, דרוג מדינות לפי כמות תאונות הדרכים .
ראה גם את הטבלה הבאה של דרוג ערים בעולם עם מספר נפגעים הגדול ביותר, לכל 100,000 איש. :

בתמונה הבאה שצלמתי במרכז סייגון, הרמזור ירוק עבור כלי הרכב והולכי הרגל, באותו הזמן. זה היה ככה במשך חודשים. אין לי מושג אם זאת תקלה או שזה אמור להיות ככה, אבל זה מסכם את המצב של התנועה בסייגון.